אודות

רקע היסטורי

מוזיאון הטבע שוכן בבית אבן ישן, שנבנה במאה ה 19 בריחוק ניכר מחומות העיר העתיקה של ירושלים. בונה הבית, אפנדי ערבי-נוצרי (ואולי ארמני), הקימו כבית קיץ מפואר מחוץ לעיר, ונטע סביבו גן ענק ובו עצים רבים וירק. הגן הוקף בגדר גבוהה, ולה שני שערים גדולים, האחד מדרום והשני ממערב. במפות משלהי התקופה העות'מנית מסומן הבית כ"וילה דֶקָאן", וסביבו שדות חקלאיים. בשלהי המאה ה-19 החלה להיבנות מדרום לבית המושבה הגרמנית, ומאוחר יותר נבנתה ממערבו המושבה היוונית. כיום שוכן הבית בלב הכרך הירושלמי, ברחוב מוהילבר 6.

בתחילת המאה ה 20 הועבר הבית לידי השלטון העות'מאני ושימש כביתו של מושלה הטורקי של העיר. לאחר מלחמת העולם הראשונה ובמשך כל ימי המנדט, הוא שימש כמרכז תרבות, ספריה ומועדון קצינים בריטי. לאחר מלחמת העצמאות המקום ניטש והוזנח מאד, אך לאחר כמה שנים נפתחה בו מרכזייה פדגוגית. אחד מעובדי המרכזייה, צבי לב שמו, יצר בגן מרכז ללימודי החי והצומח, שהתפתח מאוד עם השנים ופעילותו התרחבה לתחומי טבע רבים. לב הזמין יוצרי דגמים מהעיר קלן שבגרמניה, כדי שיבנו עבורו דגמי חיות וצמחים מעץ ומפלסטיק. האמנים התגוררו במקום במשך כמה חודשים, והדגמים שהכינו מוצגים עד היום במוזיאון. 'וילה דקאן' המוזנחת שופצה, אך ניתן לראות בה, עד ימינו, מאפיינים עיצוביים מעברה כגון: רצפות אריחים צבעוניות; טבעות ברזל בתקרה, ששימשו למנורות שמן; קמינים מסוגננים וקישוטי שיש וקרמיקה, המעידים על פארו של הבית.

מוזיאון הטבע בירושלים הוקם מיד לאחר מלחמת העצמאות ופועל ללא הפסקה החל משנת 1949. זהו המוזיאון הוותיק ביותר בעיר, מוסד תרבות וחינוך האהוב על ירושלמיים ומבקרי הבירה. למוזיאון אוסף מוצגים עשיר ומרשים בתחום הטבע ואיכות הסביבה, כולל חיות, כוורת לימודית וגן בוטני.

מוזיאון הטבע נפתח רשמית לקהל בשנת 1962 במטרה להציג לקהל הצעיר והבוגר תצוגות ותערוכות בתחומים שונים במדעי הטבע, תוך דגש על החי בארץ ישראל. הגן הגדול הפך למרכז פעילות ירוקה ולגינה קהילתית, שבה נחשפו בריכות מים.

התצוגה של המוזיאון והתנאים הנדרשים בשבילה

כשנפתח ב-1949 כל התצוגה במוזיאון הטבע נכנסה לשני אולמות. במשך עשרות שנים עובדי המוזיאון וידידיו המשיכו להעשיר את האוספים.  בקולקציה של המוזיאון כיום עשרות פוחלצים של חיות. רוב מוצגים אלה הוכנו על ידי עובדי המוזיאון. בין המוצגים במוזיאון יש מספר אוניקות (מוצגים שלא ניתן למצוא דומים להם), כגון העתק רגל דינוזאור,עגל עם שני ראשים.

 

יודגש כי מדובר במוצגים מאוד עדינים. פוחלצים, כמו כל חומר טבעי, צריכים להיות מוצגים בטמפרטורה קבועה וזקוקים לשמירה קפדנית על תנאי מיקרואקלים ספציפיים מבחינת טמפרטורה, רמת הלחות ואוורור.

הבניין הישן עם מסה תרמית גדולה, חלונות רבים, תקרות גבוהות והצללות משמר את התנאים האלה. קיום מוזיאון בבניין אבן מאסיבי מקטין בצורה משמעותית הוצאות חשמל ליצירת מיקרואקלים הנדרש. הבניין הישן, לפי הנתונים הטכניים שלו מתאים לאוסף של פוחלצים מחומרים טבעיים: ניתן לאוורר את המרחב, הוא מואר, אך נשמרת רמת תאורה הנדרשת כאמור.

הפוחלצים (כמו כל מוצג מחומר אורגני) אינם סובלים תאורה חזקה העולה על 50-60 לוקס. בנוסף לכך כל פוחלץ זקוק לכמות מסיומת של אוויר סביבו ולתנועת האוויר (אוורור טבעי) סביבו. מאוד לא רצוי להציג פוחלצים במקום ללא אוורור טבעי. קשה מאוד ליצור תאני אוורור נאותים לפוחלצים באמצעים מכאניים או אלקטרוניים ויש לקחת בחשבון שזה ידרוש הפעלתם 24 שעות ביממה במהלך כל השנה עם הוצאות אנרגיה מאוד משמעותיות.

יצוין כי כיום בניין המוזיאון הישן, יחד עם ביתן התערוכות והפארק מצליחים להכיל את התצוגות. אולם אין ולא תהיה אפשרות להכיל אותם בשטח יותר קטן. גם הצמיחה הטבעית של התצוגה, כולל הוספת פוחלצים חדשים ומוצגים אחרים מדי שנה, החלפת מוצגים עם מוזיאונים אחרים והרחבת תצוגה בנושא הקיימות, מתאפשרת בדוחק.

מוזיאון מסוג זה אינו יכול להתקיים ללא פינת חי ושטח ירוק סמוך שנותן אפשרות להמחיש את החיות של המוצגים.

מבקרים

במוזיאון הטבע מתקיימת פעילות חינוכית, קהילתית ותרבותית מגוונת ביותר. עשרות אלפי איש מבקרים בו מדי שנה וכ-6000 ילדים משתתפים באופן קבוע בפעילויות חובבי טבע למיניהן וחוגים במוזיאון.